סיפור סביר בהחלט! אמרה היונה בנימה של בוז עמוק ביותר. "ראיתי הרבה מאוד ילדות קטנות בזמני, אבל אף פעם לא אחת עם צוואר כזה! לא, לא! אתה נחש; ואין טעם להכחיש. אני מניח שבהמשך תגיד לי שמעולם לא טעמת ביצה! טעמתי ביצים, בהחלט,' אמרה אליס, שהייתה ילדה מאוד אמיתית; "אבל ילדות קטנות אוכלות ביצים די הרבה כמו נחשים, אתה יודע. אני לא מאמין בזה,״ אמרה היונה; 'אבל אם כן, למה אז הם סוג של נחש, זה כל מה שאני יכול לומר'.
זה היה רעיון כל כך חדש עבור אליס, שהיא די שקטה במשך דקה או שתיים, מה שנתן ליונה את ההזדמנות להוסיף, 'אתה מחפש ביצים, אני יודע את זה מספיק טוב; ומה זה משנה לי אם את ילדה קטנה או נחש?'
אני מאמין ששברתי כאן אצבע על הלסת המקוללת שלו, לא הסכינים הטחונים האלה בחזית שם, גברים? תסתכל על נקודות הידיים האלה, לבבי. קפטן, באלוהים, תסתכל בעצמך תגיד את המילה אל תהיה טיפש; לשכוח הכל; אנחנו מוכנים לפנות כדי להתייחס אלינו בצורה הגונה, ואנחנו אנשיך; אבל לא יציקו אותנו.
ראש עור
אנחנו לא יכולים להישאר כאן, אמרתי; ובעודי דיברתי נפתחה הירי מחדש לרגע על הנחלה. "אבל לאן אנחנו הולכים?" אמרה אשתי באימה. חשבתי מבולבל. ואז נזכרתי בבני הדודים שלה ב ראש עור.
ראש עור! צעקתי מעל הרעש הפתאומי. היא הסיטה את מבטה ממני בירידה. האנשים יצאו מבתיהם, נדהמים. "איך נגיע ללידרהד?" היא אמרה.
עצור כאן," אמר
אתה בטוח כאן! צעקתי מעל הרעש הפתאומי. היא הסיטה את מבטה ממני בירידה. האנשים יצאו מבתיהם, נדהמים.
אני עצמי ואנוכי
והתחלתי מיד לכיוון הכלב המנוקד, כי ידעתי שלבעל הבית יש עגלת סוס וכלבים. רצתי, כי קלטתי שבעוד רגע כולם בצד הזה של הגבעה יזוזו. מצאתי אותו בבר שלו, די לא מודע למה שקורה מאחורי הבית שלו. גבר עמד עם הגב אליי ודיבר איתו.
כמה רשימות
- במורד הגבעה ראיתי שלל הוסרים רוכב מתחת לגשר הרכבת; שלושה דהרו בשעריה הפתוחים של מכללת המזרח;
- שניים אחרים ירדו, והחלו לרוץ מבית לבית.
- השמש, זורחת מבעד לעשן שעלה מראשי העצים,
- נראה אדום כדם, והטיל אור זועף לא מוכר על הכל.
התחלתי מיד בשביל הכלב המנוקד, כי ידעתי שלבעל הבית יש עגלת סוס וכלבים. רצתי, כי קלטתי שבעוד רגע כולם בצד הזה של הגבעה יזוזו. מצאתי אותו בבר שלו, די לא מודע למה שקורה מאחורי הבית שלו. גבר עמד עם הגב אליי ודיבר איתו.
- במורד הגבעה ראיתי שלל הוסרים רוכב מתחת לגשר הרכבת; שלושה דהרו בשעריה הפתוחים של מכללת המזרח;
- שניים אחרים ירדו, והחלו לרוץ מבית לבית.
- השמש, זורחת מבעד לעשן שעלה מראשי העצים,
- נראה אדום כדם, והטיל אור זועף לא מוכר על הכל.
התחלתי מיד בשביל הכלב המנוקד, כי ידעתי שלבעל הבית יש עגלת סוס וכלבים. רצתי, כי קלטתי שבעוד רגע כולם בצד הזה של הגבעה יזוזו. מצאתי אותו בבר שלו, די לא מודע למה שקורה מאחורי הבית שלו. גבר עמד עם הגב אליי ודיבר איתו.
אני ואשתי עמדנו נדהמים. ואז הבנתי שפסגת מייבורי היל חייבת להיות בטווח של ה-Heat-Ray של מאדים עכשיו כשהקולג' פונה מהדרך. אז אחזתי בזרועה של אשתי, ובלי טקס הוצאתי אותה החוצה לכביש. ואז הוצאתי את המשרתת, ואמרתי לה שאעלה בעצמי למעלה בשביל הקופסה שהיא צעקות ל.
במשך דקה או שתיים היא עמדה והסתכלה על הבית, ותוהה מה לעשות הלאה, כשלפתע יצא בריצה מהיער רועד בלבילי - (היא החשיבה אותו כעוכר כי הוא לבוש: אחרת, אם לשפוט על פי פניו בלבד, היא הייתה קוראת לו דג) - ודפקה בחוזקה על הדלת בפרקי האצבעות שלו. הוא נפתח על ידי רודף אחר בגוון, עם פנים עגולות, ועיניים גדולות כמו צפרדע; ולשני הרגלים, הבחינה אליס, היה שיער אבקתי שהתכרבל על כל ראשיהם. היא הרגישה מאוד סקרנית לדעת על מה מדובר, והתגנבה קצת החוצה מהיער כדי להקשיב.
ראש עור! צעקתי מעל הרעש הפתאומי. היא הסיטה את מבטה ממני במורד. האנשים יצאו מבתיהם, נדהמים. "איך נגיע ראש עור?" היא אמרה.
״זה חשוב לי מאוד,״ אמרה אליס בחיפזון; ״אבל אני לא מחפש ביצים, כמו שזה קורה; ואם הייתי, לא הייתי רוצה את שלך: אני לא אוהב אותם גולמיים.'
"טוב, אז תעזוב!" אמרה היונה בטון עצבני, כשהיא התיישבה שוב בקן שלה. אליס השתופפה בין העצים ככל יכולתה, כי צווארה המשיך להסתבך בין הענפים, ומדי פעם היא נאלצה לעצור ולשחרר אותו. כעבור זמן מה נזכרה שהיא עדיין מחזיקה את חתיכות הפטריות בידיה, והיא החלה לעבוד בזהירות רבה, כרסמת תחילה באחת ואחר כך בשנייה, ולפעמים גדלה ולפעמים קצרה יותר, עד שהצליחה להוריד את עצמה לגובה הרגיל שלה.
עבר כל כך הרבה זמן מאז שהיא הייתה קרובה לגודל הנכון, עד שזה הרגיש די מוזר בהתחלה; אבל היא התרגלה לזה תוך כמה דקות, והחלה לדבר לעצמה, כרגיל. ״בוא, חצי מהתוכנית שלי סיימתי עכשיו! כמה תמוהים כל השינויים האלה! אני אף פעם לא בטוח מה אני הולך להיות, מדקה אחת לאחרת! עם זאת, חזרתי לגודל הנכון שלי: הדבר הבא הוא להיכנס לגן היפה הזה - איך לעשות את זה, אני תוהה?' כשאמרה זאת, היא הגיעה לפתע במקום פתוח, ובו בית קטן בגובה של כארבעה מטרים. 'מי שגר שם,' חשבה אליס, 'לעולם לא יעזור להיתקל בהם בגודל הזה: למה, אני צריך להפחיד אותם מדעתם!' אז היא התחילה לנשנש שוב את הביס הימני, ולא העיזה להתקרב לבית עד שירדה לגובה של תשעה סנטימטרים.
ה-Footman התחיל בהפקת מתחת לזרועו מכתב גדול, כמעט גדול כמוהו, ואת זה הוא מסר לאחר, באומרו, בנימה חגיגית, 'בשביל הדוכסית. הזמנה מהמלכה לנגן קרוקט״. איש הצפרדעים חזר, באותו טון חגיגי, רק שינה מעט את סדר המילים, 'מהמלכה'. הזמנה לדוכסית לשחק קרוקט״.
ואז שניהם השתחוו נמוך, והתלתלים שלהם הסתבכו יחד.
