"מה אני יכול לעשות בשבילך?" היא שאלה בשקט, כי היא התרגשה מהקול העצוב שבו דיבר האיש.
"תביא פח שמן ושמן את המפרקים שלי," הוא ענה. "הם חלו כל כך עד כדי כך אני לא יכול להזיז אותם בכלל; אם אהיה משומן היטב, בקרוב אהיה בסדר שוב. אתה תמצא פח שמן על מדף בקוטג' שלי." דורותי רצה מיד בחזרה לבקתה ומצאה את פח השמן, ואז היא חזרה ושאלה בדאגה, "איפה המפרקים שלך?"
הירח הקרוב יותר, שפרץ לפתע מעל האופק והאיר את הסצינה של ברסומיאן, הראה לי שהמשמר שלי הוא וולה, אבל מהיכן הוא הגיע, או איך מצא אותי, לא ידעתי. זה ששמחתי על החברות שלו מיותר לציין, אבל ההנאה שלי לראות אותו התמתן על ידי חרדה לגבי סיבת עזיבתו דג'ה תוריס. רק מותה הרגשתי בטוח, יכול היה להסביר את היעדרו ממנה, כל כך נאמן שידעתי שהוא עומד לפקודותיי.
לאור הירחים המבריקים עכשיו ראיתי שהוא היה רק צל של עצמיותו לשעבר, וכשהסתובב מהליטוף שלי והתחיל בחמדנות לטרוף את הפגר המת לרגלי, הבנתי שהמסכן היה יותר מחצי רעב. אני, בעצמי, הייתי במצוקה מעט טובה יותר, אבל לא יכולתי להביא את עצמי לאכול את הבשר הלא מבושל ולא היו לי אמצעים להעלות אש.
עם עלות השחר של היום החמישה עשר לחיפושי
ג'ון לוסקו
יומיים חיכיתי שם לקאנטוס קאן, אבל כיוון שהוא לא הגיע התחלתי ללכת ברגל לכיוון צפון-מערב לעבר נקודה שבה הוא אמר לי שיש את נתיב המים הקרוב ביותר. האוכל היחיד שלי היה חלב צמחי מהצמחים שנתן בשפע של הנוזל היקר הזה.
- כמה פעמים הותקפתי על ידי חיות בר; מפלצות מוזרות, חסרות לב, שקפצו עליי בחושך, כך שאי פעם הייתי צריך לאחוז את החרב הארוכה שלי בידי כדי שאוכל להיות מוכן אליהם.
- בדרך כלל, הכוח הטלפתי המוזר שלי, שזה עתה נרכש, הזהיר אותי בזמן רב, אבל פעם אחת הייתי למטה עם ניבים מרושעים בצווארי ופנים שעירות צמודות אלי לפני שידעתי שאני מאוים.
מה היה עלי לא ידעתי, אבל יכולתי להרגיש שהוא גדול וכבד ורבות רגליים. הידיים שלי היו לגרונו לפני שהניבים יכלו לקבור את עצמם בצווארי, ולאט לאט דחפתי את הפנים השעירות ממני וסגרתי את אצבעותיי, כמו מלחציים, על קנה הנשימה שלו.
- בלי קול שכבנו שם, החיה עשתה כל מאמץ להגיע אליי עם הניבים האיומים האלה,
- אני מתאמץ לשמור על אחיזתי ולחנק את החיים מזה כשאני שמרתי אותם מגרוני.
- לאט לאט נתנו זרועותי למאבק הלא שוויוני, וסנטימטר אחר סנטימטר העיניים הבוערות והחטים הבוהקים של האנטגוניסט שלי התגנבו לעברי, עד שכאשר הפנים השעירות נגעו שוב בשלי,
- הבנתי שהכל נגמר. ואז צצה מסה חיה של הרס מהחושך שמסביב המלאה על היצור שהחזיק אותי על הקרקע.
- השניים התגלגלו נוהמים על הטחב, קרעו וקרעו זה את זה בצורה מפחידה, אבל זה נגמר במהרה והשומר שלי עמד בראש מושפל מעל גרונו של הדבר המת שהיה הורג אותי.
